בשלות ומוכנות לכיתה א'

מהי בשלות? בשלות היא מושג התפתחותי אשר מדגיש את העובדה כי רצף ההתפתחות זהה אצל כל הילדים, אך קצב ההתפתחות שונה מילד לילד. במושג בשלות הכוונה לרמת ההתפתחות של הילד בארבעה תחומים: התחום הקוגניטיבי - שכלי, התחום הפיזיולוגי, התחום החברתי והתחום הרגשי. בשלות הינה תנאי מוקדם וחיוני לקליטה ולמידה.

העלייה לכיתה א' מתרחשת בשלב התפתחותי מסוים של הילד. היא אינה שרירותית, אלא מתייחסת לנתונים חשובים בהתפתחות הילד ומתאימה בין יכולותיו לדרישות החדשות שמעמידה בפניו החברה. מוכנות לכיתה א' היא שלב בהתפתחות הילד, בו הוא בשל לעבור מפעילות שהיא ברובה משחקית, לפעילות של למידה מוסדרת ומושכלת.

בחברה המערבית, מקובל לחשוב שמרבית הילדים מגיעים למצב בו הם מוכנים לעלות לכיתה א' בסביבות גיל 6. אולם באופן טבעי, לכל ילד קצב התפתחות משלו וילדים אינם מגיעים לבשלות לפי תאריך לידתם. יש כאלה המתאימים כבר קודם ואחרים אינם בשלים עדיין, למרות היותם בני 6. מאחר ובגיל הגן כל חודש תורם להתפתחות הילדים, חשוב לשים לב בעיקר לילדים הצעירים שבמחזור, אלה שימלאו להם 6 שנים רק בתחילת כיתה א': ילידי ספטמבר – דצמבר. חשוב להדגיש כי בסופו של דבר כל הילדים יגיעו לבשלות ולמוכנות לכיתה א'. גם אם חלים עיכובים מסוימים בדרכם, מדובר בתהליכים טבעיים, שאינם מעידים בהכרח שלילד יש בעיה.

מדוע חשוב שילד יגיע לכיתה א' כשהוא אכן מוכן לקראתה? ילד שמגיע לכיתה א' כשהוא בשל ומוכן ללמידה, יחווה חוויה טובה יותר, ירגיש יותר ביטחון ולרוב יגלה יותר מוטיבציה ורצון ללמוד ולהתאמץ. לעומתו, ילד שמגיע כשאינו מוכן עדיין, יתקשה יותר להתמודד, יחווה יותר תסכול ובאופן טבעי, הילד והוריו עלולים לחוש דאגה ואכזבה. מסיבות אלה, כדאי לאתר את הילדים שלגביהם יש לנו ספקות ולקבל החלטה נכונה שתעזור להם להגיע לכיתה א' כשהם מוכנים יותר לקראתה.

ישנם תהליכים חשובים אשר מגיעים לבשלות בקבוצת גיל זו. תהליכים אלה מאפשרים לילדים להתמודד עם רף אחר של משימות. ארבעה תחומים מגדירים תהליכים אלה: התחום הפיזיולוגי התחום הקוגניטיבי-שכלי התחום החברתי התחום הרגשי

התחום הפיזיולוגי בתחום זה, מתייחסים ל - הבסיס לכל הפעילות האינטלקטואלית הוא שליטה ותיאום מוטורי יעיל. גדילה פיזית התפתחות המוטוריקה הגסה התפתחות המוטוריקה העדינה תיאום בין התחומים.

מוטוריקה גסה: גדילה פיזית תחושה של שליטה גבוהה בגוף ושליטה טובה של הגוף בסביבה הקרובה יכולת להתארגן במרחב יכולת לתכנן תנועות בצורה נכונה ומתאימה לפעילות נדרשת. למשל – זחילה, הליכה יציבה, קפיצה, ניתור לגובה, משחק בחבל, ריצה, בעיטה בכדור, רכיבה על אופניים ועוד.

בגיל הזה הילד- הולך בקלות על קו צר, רץ בקלילות על קצות האצבעות, מומחה ופעיל בטיפוס, נדנוד וחפירה, מדלג על רגליים מתחלפות, יכול לעמוד על רגל מועדפת 10 שניות, גם כשידיו שלובות, תוך שמפגין שיווי משקל תקין.

מוטוריקה עדינה: הכוונה לשימוש בכף היד ובאצבעות: שריכת שרוכים, כפתור כפתורים, אחיזה נכונה של העיפרון, העתקת צורות וסימנים, ציור, אחיזה נכונה של מספריים, גזירת תמונות, צביעה בתוך תחום נתון, שימוש בצבעים שונים (גואש, צבעי מים וכו"), שימוש נכון בדבק, מריחה בכמות מתאימה וכו", עיצוב בחומר ועוד.

בגיל הזה הילד- מסוגל להתאים חפצים זעירים כאשר אחת העיניים מכוסה, קיימת שליטה טובה בכתיבה וציור בעיפרון ומכחול, כותב אותיות באופן ספונטני, מעתיק צורות גיאומטריות, מצייר דמות אדם הכוללת ראש, צוואר, גוף, רגליים, ידיים ותווי פנים מובחנים, מצייר ציורים רבים הכוללים פרטים כמו ציון של רקע וסביבה, צובע תמונות בדייקנות, מבלי לצאת מן הקווים.

תחום קוגניטיבי-שכלי יכולת שכלית חשובה ללמידה בכך שהיא עוזרת להגיע לאיכות והפשטה בחשיבה. בגיל הזה יכולת הביטוי המילולי משתפרת, אוצר המלים מתרחב ומאפשר לילד להרכיב משפטים בצורה נכונה וברורה. הילד מדבר בצורה שוטפת ונכונה מבחינה דקדוקית. מסוגל לבטא את רצונותיו ומחשבותיו. אוהב שיקראו לו סיפורים. מבחין בפרטי הסיפור ויודע לחזור באופן נכון על הרצף הסיפורי. מבחין בשירים ובמקצבים. מגדיר עצמים בצורה נכונה. שואל למשמע מלים מופשטות ונהנה משיחות וחידות. קיימים ניצנים של חשיבה מופשטת. סקרנות ויכולת קליטה גדולה יותר של מידע. עלייה בטווח הריכוז. יכולת גבוהה למילוי הוראות מורכבות. יכולת להבין מושגים מתמטיים בסיסיים, למשל – מניית מספרים בסדר עולה ויורד. יכולת להבין מושגי מרחב – מעל, מתחת, לפני, אחרי וכו". יכולת להבין מושגים בסיסיים – הכרת צבעים ושמותיהם, צורות, מושגי גודל וכו".

בתחום זה מתייחסים גם ל– תפיסה חזותית – חשובה ביותר לקריאה וכתיבה. הבחנה חזותית היא היכולת להבחין בצורות שונות, בקביעות הצורה, הגודל, הצבע וכו", להבחין בין דמות לרקע, בין דומה לשונה, היכולת למיין עצמים ע"פ קריטריונים שונים והיכולת להתאימם ולשייכם (משחקי דומינו, לוטו וכו").

זיכרון חזותי – היכולת לזכור עצמים וצורות שהילד ראה ולדעת לתאר מן הזיכרון. תפיסה שמיעתית – היכולת לשמוע, להקשיב ולהבחין בין צלילים דומים ושונים, היכולת להקשיב להוראות, להבינן ולבצען בפעם הראשונה. זיכרון שמיעתי – היכולת לזכור קולות וצלילים ולחזור עליהם, היכולת לזכור הוראות ולבצען לאחר שנאמרו.

תחום חברתי ההתפתחות החברתית מובילה לכך שהילד יהיה מסוגל להיפתח ליצירת קשרים עם אנשים נוספים, מעבר לבני ביתו. הסתגלות חברתית מתאימה כוללת את היכולת לקבל נורמות וסמכות, הפנמת חוקי התנהגות מקובלים, השתלבות בעשייה לימודית ומשחק, יכולת לשחק עם בן זוג, יכולת למשחק דרמטי, הבנה וקבלה של חוקי משחק, ראשית היווצרותם של קשרים נמשכים והעדפת חבר מסויים.

עלינו לשים לב לדברים הבאים – האם הילד תלוי מדי באחרים? האם יכול או לא יכול לקחת אחריות? האם יכול להגיב לסביבה ללא עוינות וטינה? האם יכול לוותר, לשתף, להתחלק עם חבריו? האם מסוגל להגיב בשיקול דעת לאירועים ולא בהתפרצויות או בהסתגרות? האם מסוגל להבין מטרות קבוצתיות, סדר יום?

תחום רגשי אצל ילד הבשל רגשית נראה – ילד בעל דימוי עצמי גבוה מסתגל טוב יותר למסגרות שונות ולדרישות משתנות. יכולת לזהות את רגשותיו ורגשות של אחרים. יכולת לשלוט ברגשות בצורה מותאמת לסיטואציה. יכולת להתמודד עם קשיים רגשיים – פרידה מההורים, תסכולים וכעסים. יכולת לבטא רגשות בצורה מותאמת. יכולת לוויסות רגשי - להתמודד עם קושי, להתגבר ולהירגע. שמחת חיים וחוש הומור. סקרנות ועניין בלמידת דברים חדשים. עצמאות גבוהה יותר. בטחון עצמי ביכולת להצליח. עלייה ביכולת ההתמדה. קבלת אחריות אישית. יכולת למלא תפקיד לא רק עבור פרס מוחשי, אלא גם עבור פרס חברתי. יכולת גוברת לדחיית סיפוקים ושליטה עצמית. נכונות לקבל חוקים והוראות. יכולת גוברת לתקשורת עם הזולת. יכולת עזרה לזולת – כביטוי לאמפתיה.

ילד שאינו בשל מבחינה רגשית, הוא ילד בעל מצבי רוח אשר משתנים בקיצוניות, בכי מוגזם, מתרכז בעצמו, חסר ביטחון, חרד יתר על המידה, אינו מוכן לקחת חלק בפעילויות או לבצען בנוכחות אחרים, אלים פיזית ומילולית, ביישן בצורה חריגה, יוצר רושם של חולם בהקיץ, אינו מבחין בין דמיון ומציאות, אינו מסוגל לדחות סיפוקים, אינו מסוגל להגיב בשיקול דעת מתאים לבעיות בהן נתקל, ממלא הוראות באיטיות רבה או אינו ממלא אותן כלל.

מנינו כאן את המיומנויות הבסיסיות והחשובות הנדרשות מילד כדי שיהיה מוכן לבית הספר. המוכנות לבית הספר חשובה במיוחד מכיוון שמערכת בית הספר שונה ממערכת הגן. בגן המסגרת אינטימית יותר, גמישה יותר, נוחה ופחות מחייבת. מערכת בית הספר היא מסגרת מחייבת יותר, פחות גמישה ובה הילד נדרש להתמודד עם אתגרים חדשים. בבית הספר, נדרש הילד להתרכז במשימות לימודיות, נדרש ליתר אחריות ועצמאות. הילד נדרש להסתגל לחוקים חדשים, לדמויות רבות יותר, למקום ולחברים חדשים.

ילד שהתפתחותו המוטורית אינה תקינה, יתקשה בביצוע משימות כגון – העתקה, כתיבה נכונה ועוד. ילד שאינו בשל מבחינה רגשית, לא יוכל ללמוד מבלי שקשייו הרגשיים יתערבו או יפריעו ללמידה. הוא לא יוכל לממש את יכולתו השכלית במלואה ולא יגיע להישגים המירביים אליהם יכול היה להגיע, לולא קשיים אלה. ילד שאינו בשל מבחינה קוגניטיבית, יתקשה להבין את החומר הנלמד בכיתה ויצבור פערים לימודיים, יחסית לבני כיתתו. ילד הסובל מליקויים במיומנויות החברתיות, יתקשה להתמודד עם האתגרים החברתיים אשר מסגרת בית הספר מציבה בפניו. ארבעת התחומים קשורים זה בזה, מושפעים זה מזה ומשפיעים זה על זה.

המעבר לבית הספר ולכיתה א' הוא צומת חשוב בחיי הילד והמשפחה. זהו מעבר משמעותי למערכת אחרת, פורמאלית יותר, תחרותית ולא פעם יש לשקול את המעבר בשנית ולאו דווקא לדחוף בכל מחיר. היום, יותר מתמיד, אנו מודעים לחשיבות של הבשלה נוספת ומתן הזדמנות למיצוי תהליכים לפני הריצה הגדולה במרוץ הגדול של הלמידה הפורמאלית. מחקרים רבים מראים כי עדיף להשאיר שנה נוספת שיש עימה עבודה ורכישה של מרכיבים חסרים שימנעו הצלחה אפשרית. זו שנה שלא תחזור והיא עדיפה מהתחלה קשה שעלולה להשניא את חווית הלמידה בבית הספר. ילד יכול ליהנות מלמידה, אך ההנאה קשורה בתחושה שהלמידה עצמה אינה קשה מדי עבורו.

עם זאת, חשוב לציין כי העלייה לכיתה א' אינה אומרת שצריך 'ילד מושלם', שכן לכל ילד ישנם חלקים בהם הוא חזק ובשל יותר וישנם כאלו שפחות. בנוסף לכך, בתי הספר לוקחים בחשבון את השונות הרבה שקיימת בין הילדים בעלייה לכיתה א' ונותנים לכך מקום. גם אם הבשלות לכיתה א' אינה מושלמת, ניתן לעזור לילד ולקדמו בהשגת הרף המקובל.

במסגרת מכלול תפקידיהם ההוריים, יש להורים תפקיד חשוב בקידום ילדיהם בתחומים שהוזכרו לעיל, כשאחד המרכזיים בהם הוא לסייע לילדם לבנות דימוי עצמי חיובי ותחושה עצמית טובה. מספר עקרונות מנחים יכולים לסייע להורים במילוי תפקידם זה:

1. חשוב לזכור כי עידוד איננו לחץ. עידוד משמעו לתמוך ברגעי כישלון, הצלחה חלקית ולאו דווקא במקרי הצלחה וניצחון.

2. התחשבות בקצב של הילד וצרכיו – דחיקה, האצה והעמדת ציפיות לא ריאליות עלולים לשבש ולקלקל ובוודאי לא להשיג את מטרתם.

3. מתן משוב לילד – הפגנת התפעלות מלאכותית במקום שהתפקוד אינו מצדיק זאת אינו תורם ואינו מקדם. משוב חיובי ניתן לייחס למאמץ, יוזמה, השקעה, התקדמות ולאו דווקא להישגים. חיי היום יום מספקים הזדמנויות רבות ללמידה והעשרה. איזון נכון בין הצורך להיות עם הילד כמטרה בפני עצמה והצורך לקדם ולטפח, מאפשר יצירת אוירה מקדמת צמיחה אצל הילד.

להלן מספר דוגמאות לגבי הדרכים בהן יכולים ההורים לתרום בכל אחד מתחומי התפקוד שהוזכרו:

1. בתחום הפיזיולוגי – ניתן לספק לילד הזדמנויות להתנסות במוטוריקה גסה. בגן המשחקים – טיפוס, זחילה, הליכה בשיווי משקל, רכיבה על אופניים. בתחום המוטוריקה העדינה אפשר לעזור ולקדם ע"י מתן הזדמנויות ועידוד לעבודות צבע, ציור, גזירה, הדבקה, פלסטלינה ועוד.

2. בתחום החברתי – רצוי לספק לילד הזדמנויות ליצירת קשרים חברתיים – להזמין חברים, לצאת למקומות מפגש של ילדים מחוץ לבית, לאפשר לילד משחק עם ילדים בגילאים שונים ולא להסתפק ב'נוחיות' שהילד יושב בשקט מול הטלוויזיה ואינו מטריד את מנוחת ההורים.

3. בתחום השכלי – רצוי לעזור ולקדם את פיתוח השפה בכך שההורה ירבה לשוחח עם הילד בשפה ברורה, מובנת ותקינה, יקריא לילד סיפורים וישוחח עמו על הנקרא, ישחק משחקי מלים (הפכים, דמיון, שוני), ישתמש במושגים, יעודד את הילד לספר חוויות, יפתח ויעודד סקרנות ויענה בסבלנות על כל שאלה של הילד ברמה המתאימה לגילו. בלימת סקרנות מונעת מהילד להמשיך ולשאול ומצמצמת את התעניינותו. סודות הם בולם קלאסי של סקרנות.

4. בתחום הרגשי – אפשר לעזור בפיתוח עצמאות – העברה הדרגתית של תפקידים שהילד מסוגל לבצעם ועמידה על ביצועם, הצבת גבולות ודרישות המתאימות לגיל, הימנעות ממתן 'שוחד', הקניית ערכים – של רצון לדעת, ללמוד ביחד, ערכים של פעילות משותפת ולא של פסיביות.

בבית הספר הילד נדרש:

• להתמודד עם ילדים משכבות גיל שונות.

• להתמודד עם דמויות סמכות שונות – מנהלת, מחנכת, מורים מקצועיים.

• מבחינה מוטורית, עסוקים הרבה בכתיבה ופעילויות מוטוריקה גסה מוגבלות להפסקות ושיעורי התעמלות.

• המשחק הופך לכלי בעדיפות שנייה בסדר היום של בית הספר. הזמן המוקצב למשחק שונה באופן ברור מהזמן ללימוד.  

• מרבית האינפורמציה מועברת באופן מובנה. ההסברים ניתנים על פי רוב בקבוצה.  

• מבנה השיעור מכיל ציפייה לרמת ריכוז למשך כל השיעור ושמירת ריכוז לאורך היום.  

• שימוש רב ביכולת המילולית.  

• הקריטריונים לבחירת חברים משתנים.  

• חשיפה להתנהגות חברתית מורכבת של הילדים הגדולים.  

• פיתוח תפישת 'העובד העצמאי'.

• מערך חיזוקים שאינו מיידי ובעל אפיון מצטבר.

• צורך בהתמדה לאורך זמן רב.

• חוקים ונהלים רבים וחדשים: שיעור, כיתה, בית ספר.

שני נושאים עיקריים חשובים ובעלי השפעה בתהליך שילובו והסתגלותו של הילד לבית הספר:

1. ציפיות

2. תקשורת ושותפות עם מערכת החינוך

ציפיות הציפיות של הורים מילדם הן חלק מתהליך תקין של גידול ילד. הן קיימות מרגע הלידה ועוד לפני כן. הן חשובות ומשמשות כמגדלור המתווה לילד את דרכו. אנו חיים בחברה הישגית ויודעים כמה השכלה והישגים חשובים. ילד שלא מצפים ממנו לא ישיג. עם זאת, חשוב לשים לב שציפיותינו לא תהיינה גבוהות מדי, נוקשות מדי ולא מותאמות ליכולתו של הילד.

הבית ובית הספר: שותפות או קונפליקט שותפות אינה בהכרח הסכמה מלאה, אלא הכרה בכך שלבית ולבית הספר אינטרס משותף – טובת הילד. גם במקרים של אי הסכמה, המטרה היא ליצור המשך דיאלוג. יש לזכור כי בעיקר בכיתות היסוד ועל אחת כמה וכמה בכיתה א', המורה הוא המבוגר המשמעותי עבור הילד במשך יום הלימודים. למורה השפעה על תפקודו הלימודי והרגשי של הילד. הילד הוא זה הנדרש לתפקד בשתי המערכות ולכן יצירת רצף של הערכה, כבוד ושיתוף פעולה בין ההורים ובית הספר הינו הכרחי, בשני הכיוונים.